| עברית | EN |
מחשבותמשוחח עם עצמי על אמנות ביכלל ... ואניעולם האמנות שרוי במבוכה וקיים בו קושי להגדיר כוונים ברורים ביצירה. עולם האמנות מצד אחד מחפש, כמו בעבר, זרם מוביל הנשען על הישגי העבר ומאידך נהנה מחירות גדולה בהעדר אמת אמנותית נחרצת ומובילה. אם בכל זאת לנסות לתייק את עצמי, הרי שנראה לי שאפשר לומר שאני מנסה לעסוק באמנות חברתית. אמנות חברתית לא ברמה הפלאקטיסטית אלא כניסיון להרהר במצבו של האדם על רקע עולם חופשי מאי פעם, מפתה יותר מאי פעם. עולם בו האדם גם נחשף לאין סוף אופציות וגם מתגונן מחופש עצום ומאיים. לטעמי אמנות פלסטית אינה דרך טובה להעברת רעיונות מורכבים. זו האמנות היחידה שבה כל היצירה נחשפת לעיני הצופה במבט אחד, בשנייה אחת. כל המסע שהיוצר עבר נחשף בהבזק מבט אחד. אני מנסה לגרות את הצופה בדימויים, אמירות, מילים ואסוציאציות בכדי לשתף את הצופה במסע והרהור לגבי מהויות חיים, מאבקים, אהבות, שנאות, חלומות ועוד. מנסה לשמור על רמה סבירה של השתתפות בחיים באמצעים יצירתיים, מנסה להשאיר לצופה שלי מרחב מחייה בכדי למצוא את עצמו בעולם המורכב שמסביבנו. אני משתדל שלא להבין עד הסוף מה אני אומר. מדבר על בני אדם, מדבר, לא מצלם, לא מעתיק. האישה והגבר הם התא הבסיסי של ה"ביחד" האנושי. עבורי הם מייצגים את היכולת או חוסר היכולת לקיום חיים משותפים בין בני אדם בחברה, במדינה, במשפחה. החרות האנושית העצומה שכולנו נהנים ממנה בחברת השפע, הציביליזציה והטכנולוגיה משכרת חושים, יוצרות אשליות לחיים שהם מעבר ליכולות הנפשיות של האדם. האדם "החדש", הדיגיטאלי, האינטרנטי החופשי משתתף בחיים ע"י לחיצה על מקשים מכל עבר, והוא עבד לטכנולוגיות שאינו מבין. הוא חוזר הביתה ומחפש אהבה, ובטחון, בית כמו פעם. הוא מתגעגע להתרפק על ערכים מוכרים. המפגש בין שני המינים, שלא יוותרו על אהבה ונחמה, הופך למפגש קשה ומסובך יותר, החופש הגדול מפתה ומאיים. עולם חדש בו הכול אפשרי אולי גדול על בני האדם. אני מנסה להעביר בשיחה את התחושות, ההרהורים והפחדים שלי. אני מקווה שאנשים ימצאו שם משהו מהכאב הפרטי שלהם בעולם היפה והנפל והמביך מאי פעם, עולם בו אנחנו חיים. זה כמובן גם לגיטימי בעיני אם אנשים ימצאו ביצירה שלי אסוציאציות אחרות. מבחינתי חשוב שאנשים לא ינסו להבין אמנות ברמה של סיפור, אלא יהיו פתוחים לחוות חוויה ולוותר על הערך המוכר של "להבין". |